במושבים נוספים שנתמכו ע"י מדטרוניק הוצגו עבודות וסקירות בתחומים הבאים:

---

ד"ר מרק אסטס הציג את הניסיון האמריקאי באמצעות הניסוי לפיזור דפיברילטורים חיצוניים (AED) בקהילה. מטרת המחקר הייתה להשיג  שיפור בהישרדות, כאשר לא היה הבדל במאפייני ותנאי הקבוצה ההיסטורית  והנחקרת , ובכך המחקר  מתאים למציאות. המחקר הראה שהשיפור בתפעול AED והזמינות הגבוהה יותר הגבירו את ההישרדות של קורבנות פירפור חדרים.

היה מעניין לשמוע, ע"פ הנסיון האיטלקי, שהוצג ע"י ד'ר קופטו, כי נמצאה הישרדות נמוכה יותר  בכפר מאשר בעיר.

• באירועי מוות פתאומי של אתלטים - ההישרדות הייתה של ניצול אחד מתוך תשעה.
  בארה"ב שיעור אירועי מוות פתאומי הוא של  55 ל-100,000  עם 9%   הישרדות, כאשר מה שקובע באופן חד משמעי את ההישרדות הוא הזמן עד לביצוע הדיפבריליזציה.


• לכן מיקום האירוע משפיע מאוד: אירוע בבית הכי גרוע מבחינת יכולת הישרדות , ולצערנו כ-80%  מהמקרים מתרחשים בבית...נמצא שמבחינת פיזור AED מכוני כושר ומלונות עדיפים על בנייני משרדים. מסקנה חשובה נוספת היא שאימון צעירים לשימוש והפעלת AED הוא  יעיל ומומלץ.


• מהנסיון המצטבר לא נראה שנעשה שימוש מיותר , כלומר הפעלת AED שלא לצורך.  מבחינת עלות תועלת - נמצא שמיקום AED באיזור שיש בו מבחינה סטטיסטית  מקרה אחד בשנה של מוות פתאומי  יהיה מוצדק במונחי עלות לשנת חיים נחסכת. מעבר להצבת ה-AED חשוב מאוד לבצע את האימון של הצוות הקבוע במקום , ובעיקר למניעת טראומה של הצוות במקרה של אירוע אמת. מבחינת טכנולוגיות חדשות ומכשירים חדשים -  הוצגה גם הגישה של חליפה  אישית של AED המופעלת בעת הצורך ואשר נמצאה יעילה במחקר.


• לשיפור המוות בבית, בעיקר באיזורים כפריים מחוץ לעיר, אפליקציה של  תא דואר גדול עם מכשיר עשוייה בהחלט להיות אפקטיבית. פרופ' זייפס סיפר ואף הציג צילום על AED כזה באיזור מגוריו בארה"ב (שעד כה טרם היה צורך בו...).  לסיום, ציין פרופ' זייפס, יותר כפרובוקציה,  כי יש הגורסים כיום כי מניעה באמצעות שימוש באומגה 3 עשוייה למנוע יותר  מקרי מות מ-AED , אך כמובן אין עדין לכך עדויות מספקות.

פרופ' עמוס כץ  בחן את השאלה באשר לצורך ב-AED בעידן שבו יש אפשרות להשתיל ICD  לאוכלוסיה בסיכון. ע"פ הנתונים שהציג פרופ' כץ בארץ יש כ-  5-8  אלף מקרים בשנה.
מרבית המקרים באוכלוסיה הכללית - שאינה מוגדרת בסיכון, כך שגם אם ישתילו ICD באופן ליברלי עדיין לא תהיה הגנה על מרבית הקורבנות ש"חוטפים" את האירוע ללא כל  סימן מוקדם.
הפתרון לכן לפי הערכת פרופ' כץ  הוא הצבת AED במקומות המתאימים לטובת האוכלוסיה הכללית והשתלת -ICD לאוכלוסיה  שסיכון.

בדיון שהתפתח במושב זה עלתה שאלה באשר לספורטאים עם long qt המבצעים פעילות ספורטיבית מרוחקת (כמו ריצת מרתון למשל). האם צריכים להמנע מפעילות תחרותית ?  הגישה שהוצגה בדיון  הייתה שרצוי להמליץ על המנעות אצל ספורטאים כאלה. האם לאחר השתלת icd   אפשר לעסוק בספורט תחרותי  ? הנושא לדעת המשתתפים אינו ברור ומוסכם, והייתה הסכמה שעדיף לעבור לספורט תובעני פחות כמו גולף למשל...
נקודה נוספת שעלתה לדיון הייתה מתי לתת את השוק ? האם מייד או רק לאחר ביצוע החייאה ידנית - CPR ? המשתתפים בדיון הציעו שאם ה-AED  זמין במיידי,  אז להתחיל בהפעלתו מייד, אך כיוון שבמרבית המקרים עוברות שניות עד דקות עד הגעת ה-AED יש להתחיל עם ביצוע נמרץ של CPR .  

---

מכיוון שלמרות כל האמצעים למניעה וטיפול המוות הפתאומי עדיין נותר גורם תמותה מוביל, מתבצע כיום מחקר בכיוון של זיהוי הגן האחראי מתוך מטרה לתקן הגן "הסורר" ולהשיג מניעה. מדובר במחקר ראשוני בלבד שהוצג ע"י ד"ר קונהו. נראה שמוטציה בגן KCNH2-G628S קשורה לאירועי מוות פתאומי, והכוון של המחקר הוא לזהות ולתקן המוטציה. כאמור, המחקר הוא עדיין פרהקליני אך עד כה הכיוון נראה מבטיח.