סקירות
קרינה מייננת וקרדיולוגיה התערבותית
פרופ' אריאל רוגין
מרכז רפואי רמב"ם, חיפה.
הרמה הרפואית של הרפואה בחדרי הצנתורים הינה מהגבוהות בעולם. תוצאות סקר ה ACSIS האחרון אשר כללו את כלל המאושפזים בכל בתי החולים בישראל, בתקופה של חודשיים בתחילת 2010, הצביעו כי התמותה ב-30 יום היתה 3.3% בקרב מאושפזים עקב אוטם עם עליות ST וכ 1.1% בחולים עם אוטם מסוג non-ST. חלק מתוצאות אלו קשור בטיפול היעיל והמהיר אשר מוענק לאזרחי ישראל בכל שעות היממה בכל רחבי המדינה במעבדות הצנתורים. צוותים של היחידות לקרדיולוגיה פולשנית, נמצאים בהיכון לקריאה לבצע צנתור דחוף בכל מקרה של הגעת חולה עם אוטם שריר הלב ועליות ST. צנתורים אלו [primary PCI] משפרים את זילוח הדם לשריר הלב טוב יותר מכל תרופה אחרת, ומצילים רקמת לב. לרוב הצנתור נעשה תוך דקות מקבלת החולה לאישפוז. אותם צוותים מבצעים בנוסף מאות צנתורים בשנה בכל החולים עם תעוקת חזה בלתי יציבה. ברוב בתי החולים, בקבוצת חולים זו, זמן ההזמנה מקבלה לאישפוז הינו פחות מיממה.
הצנתור כמו גם פעולות נוספות הנערכות בחדר הצנתורים כגון צינתורי ילדים, השתלת קוצבי לב ומכשירים מתקדמים אחרים, מיפוי חשמלי ואבלציות, צנתור המודינמי וכן השתלת מסתם אורטלי מילעורית; נעזרים בקרינת רנטגן לצורך הדמייה. קרינה זו הינה מייננת, ולכן הצוות המטפל לובש בזמן הפעולה חלוקי עופרת לצורך הגנה. החלוקים הינם כבדים, ועמידה על הרגליים שעות רבות במשך השבוע, באופן קבוע, שבוע אחר שבוע, עלולה לגרום לפגיעות אורטופדיות כגון כאבי גב, ברכיים או בעיות בעמוד השדרה המותני או הצווארי וכן נזקי קרינה.
מספר מחקרים הוכיחו כי בקרב עובדי בתי חולים הרופאים העובדים בחדרי צנתורים במכוני הלב הינם הסקטור הנחשף לקרינה ברמה הגבוהה ביותר. לדוגמא, קרדיולוג פולשני נחשף מדי יום עבודה לקרני רנטגן משך 60-200 דקות - כאשר גם הטכנולוגיות החדשות אינן מבטיחות הקטנת רמת הקרינה הכוללת לה נחשף הרופא. כבר כיום, קיימים נתונים המצביעים על חשד לקשר בין עבודה בחדרי צינתור לפגיעה באיברים שאינם מוגנים: מחלות המטולוגיות, גידולי מוח, מחלות בבלוטת התריס, ושיעור גבוה יותר של קטרקט - כמו גם בעיות אורתופדיות הנובעות מלבישת חלוקי עופרת לאורך שעות ארוכות. עבודה זו אינה יכולה להתבצע בשלט רחוק ועל האלקטרופיזיולוג המשתיל קוצב או המצנתר הפותח עורק מוצר לעמוד ליד החולה בקירבת מקור הקרינה. הוכח כי שינויים הקשורים לנזקי קרינה [Micronuclei] מופיעים בשכיחות גבוה יותר בקרב קרדיולוגים החשופים לקרינה לעומת עמיתיהם קרדיולוגים אשר אינם עובדים עם חשיפה לקרינה.
ברוב חדרי הצנתורים יש ציוד מתקדם ומערך ביגוד כגון חלוקים או משקפי מגן, המגנים על הצוות המטפל. בחדרי הצנתור צוות מיומן ומנוסה בנושא קרינה והגנה. אך התמונה עגומה לגבי מצב התחזוקה ואיכות הפיקוח על הקרינה במכשור רפואי במרבית חדרי הניתוח בארץ. העומס על מערכת הבריאות מתבטא גם בחשיפה מתמשכת של רופאים העובדים משמרות ארוכות בסביבת מערכות המבוססות על קרינה.
צוות רפואי גדול נחשף לקרינה בכמויות, אך למרות שעל פי החוק מי שחשוף לקרינה מייננת מוגדר כעובד קרינה, יש בעייה חמורה בקרב סקטורים רבים של רופאים בכלל ובקרב הרופאים הקרדיולוגיים בפרט. הצוות מחויב לשאת תגים לניטור קרינה, אך כשמדובר במתן תוספת ימי חופשה או הבראה, מערכת הבריאות מתעלמת מאיתנו.
מצנתרים העובדים בסביבת קרינה לא נכללים ברשימת מקצועות עובדי הקרינה, למרות שהם מסכנים את בריאותם. הדבר נכון גם לסקטורים נוספים ברפואה כגון אורטופדים, אורולוגים ומרדימים, אם כי הנ"ל חשופים לרמות נמוכות יותר של קרינה לעומת רופאי חדרי הצנתורים.
החוג לקרדיולוגיה התערבותית והחוג לאלקטרופיזיולוגיה וקיצוב בתמיכת האיגוד הקרדיולוגי וההסתדרות הרפואית דורשת לכלול קרדיולוגים מצנתרים ואלקטרופיזיולוגיים, שעובדים בסביבת קרינה ברשימת מקצועות עובדי הקרינה. יש להתייחס לנושא זה במסגרת כל הסכם קיבוצי חדש עם הרופאים. נהלי העבודה, מסגרות התקינה ודפוסי התגמול לרופאים נקבעו בעידן הטכנולוגי הקודם ואינם תואמים את המצב הנוכחי.
תמונה 1: בקע של דיסק בע"ש מותני בגובה L4-5
תמונה 2: קטרט בעין
